גם במצב הנוכחי של השוק – רכישת אמנות היא עדיין השקעה משתלמת" כך מספר בראיון ל-Forbes אוצר האומנות של בנק UBS , סטיבן מק'קוברי בראיון במרץ 2013.
"תשכחו ממניות: ההשקעה הטובה ביותר ב-2011 – שוק האמנות"
The Marker , 2012
נשמע טוב? הבה נבחן זאת.
כיצד אם כן נמדדת עליית המחיר בשוק האמנות?
ההשוואה המקובלת היא של יצירת אמנות, שנמכרה השנה מול ערך בו נמכרה אותה יצירת אמנות, מתי? בשנה שעברה? לכל אספן מתחיל ברור כי יצירת אמנות שנמכרת שוב ושוב מידי שנה או שלא נמכרה ומנסים לפברק את ערכה, או שנעשתה בה ספקולציה, למצער זו יצירת אמנות שהמוכר לא היה מודע לערכה ומי שרכש אותה הפיק רווח מהיר (שנה בשוק האמנות). גם באם מדובר על ארבע או חמש שנים ואפילו יותר מכך, מדובר ביצירות שמסתובבות בין סוחרים או אספנים ספקולנטים, כך שלמדידה זו אין כל משמעות כלכלית.
מאחר ואין רגולציה בשוק האמנות הנתונים המפורסמים מוטים בכל פעם על פי מצב רוחו של היחצ"ן (בדומה לכותרת שצוטטה למעלה) – לצורך כך יש צורך בשמאי. יש המפרסמים ערך הכולל עמלות, יש המפרסמים מחיר פטיש, עם מע"מ על העמלה, עם מע"מ על כ.ל ערך היצירה ומגוון אפשרויות נוספות. אי האחידות במשמעותו של המחיר המפורסמת אינה מאפשרת להגיע לבדיקה בסטנדרטים מדעיים או כלכליים.
כאשר השוק נמצא במשבר – משבר בשוק האמנות אינו נראה כמו משבר בשוק הנדל"ן או שוק המניות. בשוק הנדל"ן נראה תקופה מסוימת של קיפאון, ונבחין בירידת מחיר. בשוק המניות השוק יגיב מיד בירידות, מתמשכות, עליות, מימושים והכל על בסיס מידי לטווח ארוך נראה גם ירידה בנפח השוק, שחקנים יצאו מהשוק וימתינו בצד. בשוק האמנות מיד תתרחש התכווצות של השוק, המשבר יתבטא בכך שלא יהיו קונים ולא תוצע סחורה. האבסורד הוא שהשוק ברמה הגבוהה ישמור על רמת מחיר גבוהה והמחירים לא ירדו, כיוון שהמקצוענים ימשיכו לשלם על יצירות מיוחדות ואיכותיות כמו רוי ליכטנשטיין או אנדי וורהול. השוק הבינוני יתרסק ושוק היצירות הזולות יפגע בדפוס די דומה לשאר העולם. בשוק האמנות לא קיים המושג low price אלא בעצם no Price.
כיצד בכל זאת ניתן למדוד נכון את שוק האומנות? האמת היא שכל עוד אין כללים ברורים ומוסכמים כיצד ומה מפרסמים כתוצאה של מכירה, קשה מאוד להעריך את השוק. בהנחה שבתי המכירות הגדולים בכל זאת שומרים על אתיקה, יש לסכם את סך פדיון המכירות השנתי ולחלק אותו במספר היצירות שנמכרו. התוצאה תשקף מספר שמשמעו מחיר ממוצע של יצירת אמנות. חוק המספרים הגדולים יהפוך את ההטיות ללא רלוונטיות. נתון נוסף שיש להוסיף למשוואה הוא היקף העסקאות וכך תתקבל תוצאה משולבת אשר תשקף את מצבו של שוק האמנות, תצנן את ההתלהבות ואולי תגרום למשקיעים לחשוב רגע לפני.
משקיעים ישראליים בשוק האמנות – על פי הנתונים שיש בידנו, קיים חתך של כ 20,000 בתי אב שמוגדרים כבעלי עניין בשוק האמנות, קרי כ 20% משווי נכסי הניידי שלהם מושקעים באמנות, כ 1000 אספנים שמשתתפים באופן כזה או אחר בשוק, קונים בעיקר במכירות פומביות אבל גם לא מעט בגלריות. מיעוט קטן אף מבצע רכישות בחו"ל וישנם אספנים בינלאומיים בודדים. הבעיה של האספן הישראלי היא שהוא מהר מאוד מרשה לעצמו להשתתף בשוק באופן אקטיבי ולעיתים אגרסיבי. הוא מאמין שהוא רכש את כל התורה אפילו עם על רגל אחת, וסופו שרכישותיו מנקודת מבט כלכלית עלובות. בשנים האחרונות טיפלו מומחי גמולב בעזבונותיהם של "אספנים" אשר רכשו יצירות אמנות ולעיתים בבולמוס, ביניהם כאלה שאוספים בפרופיל מאוד גבוה וכשמנתחים את התוצאות העסקיות של הרכישות מתברר שהתשואה שלילית. אם משווים מול שווקים כמו שוק הנדל"ן או שוק המניות התוצאות עלובות .
כיצד ניתן למדוד תשואה בדוגמאות הבאות:
מהי התשואה שהשיגה יצירה שנמכרה בישראל ב 90,000 $ ושלושה חודשים אחר כך נמכרה ב1,300,000 $?
מה התשואה של יצירה שנמכרה ב 1500 דולר ו 12 שנים אחר כך נמכרה ב922,000 $?
מה התשואה של יצירה שנמכרה ב 500$ ושלוש שנים אחר כך נמכרה ב 180,000 $?
מה התשואה של יצירה שנמכרה ב 14,000 $ וכעבור חודש נמכרה ב140,000 $?
המכנה המשותף הוא חוסר ידע ולחילופין שינוי מהותי בשוק.
האם יש דרך מדעית למדוד זאת, האם ישנה דרך מדעית לחזות זאת?
אגב כל התוצאות שצוטטו בדוקות, כל התוצאות שהושגו הן בשוק המשני אין עסקינן באמנים עכשוויים.
