זיופים באמנות אינה מחלה של העידן המודרני. מסתבר שהעתקים של יצירות אמנות בתקופה הרומית נחשבו כמו עבודות המקור.
לאורך תקופה ארוכה של למעלה מאלף ושמונה מאות שנה , השיוך של יצירת אמנות לאמן הייתה נדירה. האמן היוצר היה משני לנושא ולמזמין היצירה. הכנסיה, המלך או האצולה היו פטרוני האמנות והיוצר היה בחזקת כלי ביצוע בלבד.
רק במאה ה-19 החל היוצר לקבל חשיבות בעצמו. האקדמיה לאמנות יפה בפריז, לדוגמא, הופכת כלי סינון לאיכות של יצירת אמנות. לקראת השליש האחרון של המאה ה-19 בתמיכתה של הגלריה של דורן רואל מסתמן מהפך והמשקל עובר ליוצר. זו גם התקופה שבה אמן יכול להתחיל להתפרנס ממעשה ידיו, למרות שעדיין רוב האמנים יצירותיהם מוערכות רק לאחר מותם.
במאה ה-20 ובמיוחד במחצית השניה מקבלים היוצרים את המשקל והחשיבות שמאפשרת לרבים יותר להתפרנס בכבוד ממלאכת האמנות.
ככל שיצירות האמנות הופכות מבוקשות יותר ויקרות יותר כך גדל הפיתוי לזייף אותן. תחילתם של הזיופים היא בהעתקים- חלקם נוצרו כוריאציות שיוחסו לאמן מסוים. רק הרבה שנים לאחר מכן, נוצרים העתקים מדויקים ומתוחכמים, ביניהם יצירות חדשות שהיוצרים אותן לא נודעו, ונעשו בטכניקה המאפיינת את האמן.
הדוגמא הטובה ביותר לזיוף היא המקרה של ון מכלן , אמן אשר במהלך המלחמה העולמית השנייה מכר לגבלס ציור מעשה ידיו כביכול של האמן בן המאה ה-18 ורמיר פון דלפט, היצירה שנקראה "טליתה קומי" מתארת סצנה מתוך הברית החדשה אשר בה ישו מתקן את העיוורון של טליתה העיוורת. לאחר שרכש את הציור בשנות ה-40, מפרסם אותו גבלס ומזמן מומחים גרמניים אשר גומרים את ההלל על היצירה ומתארים אותה כיצירה הטובה ביותר של ורמיר עד אז.
לאחר המלחמה נתפס פון מכלן לאחר הלשנה של שכניו והואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים ! ואן מכלן הושם בבית הסוהר. גזר דין מוות ריחף מעל ראשו וכאשר התקרבה החרב לצווארו בכדי להשתחרר התוודה כי הוא זה שיצר את התמונה. על מנת להוכיח את טענתו התיישב פון מכלן ויצר את הסעודה האחרונה על פי וירמר באותו אופן ובכך הצליח לשכנע את בית המשפט כי אכן היצירה אינה של וירמר אלא זיוף של מכלן , לבסוף הוחלף האישום בזיוף יצירה של וירמר והוא בילה בכלא שנה וחצי שבמהלכן פון מכלן נפטר.
הזווית החשובה בזיוף זה אינה נעוצה בביצוע אלא באופן שבו נפלו בפח מיטב המומחים של אותה תקופה. אחת התשובות לשאלה מדוע נפלו מומחים אלו היא שלגבלס תמיד רצוי היה להשיב את שהוא ציפה ממך לשמוע (לא להתעסק איתו), זהו הסבר חלקי מאחר והוא אינו עונה על ההתלהבות העצומה שליוותה את גילוי היצירה. יש הבדל גדול בין אישור כי היצירה היא של ורמיר לבין ההכרזה המתלהבת כי היא הטובה ביותר שלו!
בחכמה שלאחר מעשה קל לנו להבין מדוע נפלו המומחים בפח…היצירה של פון מכלן מכילה אלמנטים מופשטים, הבעות אקספרסיביות בהשפעה של יצירה משעה ידיו של האמן איגון שילה בנושא דומה אשר אליה נחשף פון מכלן. המצאם של אלמנטים כאלו ביצירה מהמאה ה-18 הינה בגדר פלא! האמן (במקרה זה ורמיר) הקדים את זמנו ב 200 שנה!!! אם כך ברור מדוע היצירה נחשבה לאיכותית ביותר מבין יצירות של ורמיר.
כיום קל היה באמצעים טכנולוגים העומדים לרשות המדע לזהות זיוף מסוג זה, אם בעבר המומחים התבססו על גורמים עיצובים, על מקור היצירה כיום באמצעות בדיקות בטכניקות צילום מולטיספקטרלי ואו בדיקות בטכניקות כמו XRF ניתן לבחון את שכבות היצירה ולאשש שהיא אינה של ורמיר, הזייפן אינו יכול לזייף פרטים מוכמנים .
אנו עומדים כאן לרשותכם לכל שאלה או התלבטות. אנו מזמינים אתכם ליצור עמנו קשר בטלפון 03-6252424 או בדוא"ל yaelt@gemolab.co.il
