בשנת 1978 ביקרה אישיות ביטחונית ישראלית בכירה באיראן  והזהירה את יהודי איראן מהעתיד המסוכן עבור היהודים.

רבים לא ייחסו חשיבות לאזהרה אך מקצתם התייחסו ברצינות רבה לנושא.

ביניהם ישמעאל (שם בדוי), סוחר שטיחים מטהרן, חנותו ברחוב פירדוסי נחשבה לאחת מהיוקרתיות ביותר, על מעלליו תקראו בהמשך.

בעקבות האזהרות ישמעאל בחר להגר לשוויץ והעיר הקוסמופוליטית ז'נבה קרצה לו במיוחד. באמצעות קסמו המיוחד הצליח במהרה, לקבל כספים מבנק שוויצרי בתמורה לשעבוד אוסף השטיחים שלו.

כיוון שהבנק בשוויץ לא קיבל הערכה מקצועית התברר להם בדיעבד ששווי השטיחים לא תואם את גובה ההלוואה שקיבל ולכן, בכספות הבנק ,  ניתן למצוא עד היום שטיחים שאין להם דורש.  חלקם מעטר את מסדרונות חדרי ההנהלה.

לאחר שהתבסס ישמעאל במקומו החדש, איתר במהרה את מלון הילטון נוגה של המיליונר (באותם ימים) ניסים גאון , כבסיס שאליו מתנקזים שועי עולם רבי מעמד וממון.

כפי שכבר ודאי הבחנתם ישמעאל התאפיין ביכולת מרשימה להתחבב על הבריות. היות וקסמו הילך במיוחד על בני המזרח הבחין בעינו החדה כי למלון זה, מגיע באופן די קבוע נסיך מבני משפחת המלוכה בסעודיה.

הנסיך הגיע לז'נבה כדי לבדוק מה השתנה בהשקעותיו הכספיות, שהרי אין טוב מלבדוק בעין- כי מי יודע אולי עובדים עליו.  במסגרת סיור שבדרך כלל הסתיים במרבייה בספרד או בעיירת חוף אחרת באירופה, שהה הנסיך ימים מספר בז'נבה ושזף עינו בכסף.

ישמעאל, שהטיב להכיר את הנפשות הפועלות הגה תוכנית גאונית.

בשלב ראשון פרסם מודעת דרושים לעבודה עם קהל בעיתון מקומי וביקש  אישה מצודדת, לעבודה בשעות לא שגרתיות. לאחר עבודת מיון ארוכה נמצאה האחת שגם שלטה בשפות, היתה פקחית וזריזת מחשבה ,נועזת (שלא לומר מתירנית) ובעלת ניסיון קודם בלווי אחמי"ם וגם מלאה במקומות הנכונים והכל לפי הטעם המקובל על נסיכי המזרח התיכון.

השלב הבא היה ליצור קשר עם מזכירו ויועצו של הנסיך.

ישמעאל נפגש עמו במעלית המלון  "במקרה"  והזמין אותו אליו לחנות (בלובי המלון). בפגישה הציג בפניו שטיח משי נדיר ומשובח שכל הנוגע בו ליבו ימס. בסוד לחש לאוזניו כי השטיח, שמקורו בעיר הקדושה קום הוא אחד מזוג שהיה שייך לאחות השאה הפרסי ! ישמור השם, זו אשר נחשבה לצינור העברת כספי השוחד שרבו בממלכה הפרסית. ככל שהמקור היה יותר מסתורי כך גבר חשקו של המזכיר, "השטיח הזה הוא שלך" לחש לו ישמעאל  "כל שעליך לעשות זה להביא לחנותי את הנסיך".

מובן שלו היה חושד כאן המזכיר התוכנית הייתה נופלת ברגע אך ידידינו המשיך בתוכניתו וטווה סיפורים צבעוניים לא פחות מאשר השטיחים שבחנותו.

במקביל, נפגש ישמעאל עם אשת החמודות שאת שירותיה שכר והסביר לה על תפקידה.

למעשה  היא הוצגה בפני הנסיך כאשתו  ומתוך כך הוזמנה להתלוות לסעודות, מפגשים, קוקטילים, ובמהלך הזמן לאט לאט לפלרטט עם הנסיך.

אכן כך קרה,   הנסיך הגיע לחנות ופגש את ישמעאל אשר הציג בפניו את "אשתו" . הנסיך  החל להתעניין מייד בשטיחים או אולי יש לומר בגברת. ראה ישמעאל כי נוצר החיבור לו יחל והציע להזמין את כבודו לארוחה בה ידונו בהרחבה על המצב ה"פוליטי" באיראן. באותה הזדמנות "קונן" על הפגיעה הקשה בתעשייה השטיחים המפוארת, מה שהפך את השטיחים הפרסיים נחשקים אף יותר ושוב טווה במילותיו את המלכודת שקרבה אותו אל כיסו של הנסיך.

בארוחה , שהתקיימה במסעדה מפוארת, דאגה האישה להגניב מבטה בנסיך המצודד (אם כי מעט מלא לטעמה), הצמידה באקראי את ברכה לברכו ואף רמזה לו בהזדמנות (כש"בעלה" לא הבחין) בקריצה -שיש על מה לדבר, לחשה לו "מחר אני אהיה בחנות לבד. אולי תבוא ונדבר"

ומשם הרומן התגלגל ואיתו המזומנים שנכנסו לכיסם של השניים.

הנסיך שהשתוקק לאישה אסורה התעניין קנה שטיחים כסיפור כסוי על הרומן האסור שהרי כך הסבירה האישה, המסר שהעבירה לנסיך היה: בעלי לא יחשוד ברומן אם תגלה עניין מיוחד בשטיחים ותרכוש, כך הוא ישתכנע שמה שמעניין אותך באמת אלו השטיחים היחודיים שלו וכך הקסם יישאר רק בניינו.

כך הצליח ישמעאל למכור שטיחים במחירים מופקעים שמתוכם "אישתו" קיבלה אחוזים יפים.

למי שהכסף זורם כנהר איתן בכיסיו, סיפורים צבעוניים ורומן סוער שווים הרבה יותר משטיחים פרסיים במחיר מופקע.