זאת שאלה נפוצה שאני פוגש לא מעט. אך המענה עליה מורכב כמו אצל כל אמן, אם מומחה ייתן לך באופן מידי  מחיר על יצירה על פי שם האמן , עליך לפקפק במקצועיותו.

כדי לדעת להעריך אמן בצורה מדוייקת חשוב להכיר אותו לעומק ואת הנושאים והתקופות המאפיינות אותו.

נחום גוטמן הוא מהאמנים הישראלים הבולטים ואולי היחיד שערכן של יצירותיו נשאר יציב לאורך זמן, אפילו יצירות של אמנים מוערכים משורה הראשונה חוו את המשבר בשנים האחרונות וערכי יצירותיהם ירדו, לעומת זאת במחירי ציוריו של גוטמן ניכרת יציבות ועליה קלה. לאחרונה נמכרה יצירה פרי מכחולו  ברבע מיליון דולר.  גוטמן מתלמידי בצלאל הראשונים השתייך לאסכולה הארץ ישראלית והטיב לבטא עובדה זאת ביצירותיו.

יציבות ערכים זו נובעת ככל הנראה מכמה סיבות:

יצירותיו של גוטמן נעימות ואינן עוסקות בנושאים קונטרוברסליים .

יצירותיו מייצגות לקהל את ארץ ישראל בתחילת דרכה בשנות ה20-30. זו תקופה שמחירי הציורים בה יציביים יחסית גם אצל אמנים אחרים.

יצירותיו אופטימיות מאוד ואספנים מתחברים אליהן בקלות.

הקלה על תהליך הקניה והמכירה

ליצירותיו של גוטמן יש אוטוריטה מקובלת שמטפלת ביצירותיו ואמונה על אישורי האותנטיות, במידה ויש ספק מעלים שאלה למוזאון והוא זה שמטפל בעניין ומתייחסים לקביעה זו ברצינות. זאת בדומה לראובן רובין שגם אצלו מוזאון רובין מטפל באישורי אותנטיות בנושאים הקשורים בו. כאשר יש גוף אחד בעל סמכות  מצטמצמת  כמות היצירות שהאותנטיות שלהן מוטלת בספק. כאשר אישורי אותנטיות מנוקזים לגוף מאורגן אחד, תהליך הקניה והמכירה קל יותר ומופרע משיקולי אגו ויחסים אישיים בין נותני האישורים לרוכשים.

 מה המחירים?

יש הבדל גדול במחיר בין היצירות של שנות ה20-30 לבין יצירות מאוחרות. הרבה פעמים התאריך שרשום על היצירה אינו משקף את המועד בו היצירה צוירה. הסגנון של היצירות המוקדמות הוא סגנון ארץ ישראלי עם דגש חזק על אור, ארץ ישראל ודמויותיה מצויירות בצורה אוטופית. ראשוניות, תמימות והתפעמות ניכרות מאוד בעבודות אלה ופחות בעבודות המאוחרות. בשביל לדעת שהתאריך אכן נכון יש צורך להתייעץ עם מומחה.

חוסר הדיוק בתאריך נובע מכך שכאשר נחום גוטמן עוד היה בחיים, הגיעו אליו אנשים וביקשו ממנו לרשום את תאריך הציור. היו פעמים שהוא לא זכר את התאריך של הייצירה ורשם לפי מה שניראה היה לו, אך כיום מומחים יודעים לזהות את התקופה שבה צוייר הציור.

יצירות בטכניקה של שמן על בד של נחום גוטמן משנות העשרים והשלושים עשויות להימחר עד 250,000$

יצירות משנים מאוחרות יותר בטכניקה דומה עשויות להימכר עד כ-150,000 $
יצירות בטכניקות על נייר כמו גואש ואקוורל עשויות להימכר עד 20,000$.

הדפסים שנעשו על ידי מורלו ימכרו עד 300$.

הדפסים אחרים עד 100$

הדפסים בסדרות מעל 400 יחידות בסדרה יימכרו ב 30-50$

יצירות עם דמויות נמכרות בדרך כלל במחירים יקרים יותר. יצירות בנושאים של תל אביב יפו שהם נדירים יותר מהתקופה המאוחרת ולכן נמכרים במחירים גבוהים יותר מנופי גליל, טבריה, אילת וצפון הארץ אותם הרבה לצייר.

מצאתי תמונה של גוטמן! מה לעשות?

מי שניתקל ביצירה שמיוחסת לנחום גוטמן, לפני שיציב אותה למכירה, כדאי לפגוש מומחה שיעזור לדעת מה ערכה האמיתי. כיום, רכישת תמונה של נחום גוטמן, מסתמנת כהשקעה טובה.

המחירים בכתבה נכונים לדצמבר 2019 ויכולים להשתנות במשך השנים.

להצעת מחיר להערכה:

חייגו 03-6252424

מייל yaelt@gemolab.co.il

הפוסט כמה שווה תמונה של נחום גוטמן ? הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.

חשיבותו של בוריס שץ

בוריס שץ היה אמן חשוב עוד בטרם הגיע לארץ ישראל להקים את  "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות" שפעל עד 1929 ונפתח כבצלאל החדש ב1935.  ליצירותיו השפעה מרכזית על ההיסטוריה של האמנות בישראל והוא המייסד והמקים של המיזם שהפך לאקדמיה החשובה ביותר בישראל בעלת שם בעולם כולו.

גרעין אוספיו של מוזיאון ישראל הינו פרי עמלו של שץ 

בין שאר פעולותיו בוריס שץ הקים את מה שנקרא 'בית הנכות הלאומי בצלאל' שהיה מוזיאון לכול דבר, בניהולו של מרדכי נרקיס, לאחר מותו של שץ הוריש מאוספיו ל'בית הנכות'. כאשר הוקם מוזיאון ישראל ב1965 עברה אליו תכולתו של 'בית הנכות בצלאל' ושימשה כגרעין לאוספיו, עד עצם היום הזה החלק האתנוגרפי במוזיאון נקרא בצלאל על שמו, למרות זאת הנצחתו של בוריס שץ כאמן נדחקת לשוליים. הוא מוזכר בעיקר בקונטקס של בצלאל, יצירה אחת שלו (דיוקן עצמי) תלויה במוזיאון.

הפער בין החשיבות ההיסטורית לביקוש ולמחיר

מחיר יצירותיו הנוכחי אינו משקף את איכותו וחשיבותו ההיסטורית ובנוסף יצירות מעטות שלו מוצגות במוזיאונים בארץ. הוא נותר עם ציורים בודדים שמוצגים על אף היותו פסל בעיקר שנות יצירתו. בוריס שץ צייר יחסית מעט ציורים ומרביתם נעשו בשלהי שנות העשרים כאשר נבצר ממנו להמשיך לפסל מסיבות בריאותיות אך פסליו לא קיבלו ייצוג ראוי. ניראה כי מוזיאונים ואספנים נמנעים מלהציג את פסליו ותבליטיו של פסל עטור פרסים ורב השפעה על אף איכות יצירות אלה.

אספנים רבים התעניינו בתקופה זו

נושא אספנות של פריטי בצלאל הוא מזה זמן תחום של אספנים משוגעים לדבר, ההיסטוריה של בצלאל הופכת את הפריטים והיצירות לפריטי אספנות מהטעמים הבאים:

1. זו תקופה שהחלה בתאריך מסוים והיוותה מהפכה. המוצרים היו שונים ממה שנוצר לפני בצלאל.

2. זו תקופה שהסתיימה ביום סגירת בצלאל הישן , בצלאל החדש באג'נדה שלו הכריז שהוא מתנתק מבצלאל הישן ולכן בעצם התקופה תמה ונשארה כמות מוגבלת של חפצים.

3. אופי הפריטים  נשמר ביחודיותו, למרות שהיו במהלך השנים 1906-1929 שינויים שביטאו השפעות ולחצים שונים.  אופי הפריטים המיוחד ברוחו של שץ הוא שילוב ייחודי של מוטיבים יהודיים עם רוח מזרחית– אוריינטליסטית שהתבטאה בכל תחום בו עסקו בבצלאל.

מה גרם לחשש מפסליו ויצירותיו של שץ?

ההשפעה של בצלאל על האמנות השימושית מחד והיות ורבים מבוגרי בצלאל המשיכו להתפרנס ממוצרים מסוג זה, הביאה לתקופה שבה יוצרו פריטים דומים לפריטי האספנות האלה וקשה לעיתים להבדיל בין פריטים חדשים לפריטי המקום מהתקופה. די מהר הצטרפו לחגיגה הזייפנים. במיוחד זויפו תבליטי הברונזה שיוצרו על פי תבליטיו של בוריס שץ. טכניקת יציקת הברונזה מהווה כר נרחב ליצרני הזיופים מכיוון שקל יחסית ליצור העתק כמעט זהה מפסל ברונזה קיים. מסיבות אלו ואחרות מוזיאונים ואספנים או רוכשים חוששים להיכנס לתחום בימינו, עובדה שהביאה להפסד הצורם בייצוג יצירותיו של בוריס שץ.

האפשרות לשינוי נמצאת בידינו

ישנן שיטות לזהות זיוף של פסלים על פי גודל ומשקל ועל כן נקווה שבעתיד נוכל לראות גם פסלים ותבליטים חשובים של בוריס שץ במוזיאונים ובאוספים חשובים. כמו למשל פסל זה : הנביא באסורים, שנחשב לפסל הכי ציוני של בוריס שץ שעוסק במעבר מחורבן לחזרה לישראל, פסל זה נעשה בהשפעתו של הרצל.

מאמר זה נכתב ע"י יורם ברייר, מנהל המקצועי של חברת גמולב שמאות שמסייע בין היתר בבדיקות אותנטיות של מגוון יצירות.

הפוסט מדוע אספנים ומוזיאונים חוששים להציג אמן כה משפיע ומרכזי? הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.