שמאי עתיקות צריך לשקלל מספר פרמטרים כדי לתת ללקוח את הערכת השווי המדויקת עבור החפץ. ריהוט, למשל, נחשב עתיק אם הוא נוצר בשנות ה30 של המאה ה20 או לפני כן.

אך באופן כללי חפץ נחשב עתיק כאשר מלאו לו לפחות 100 שנים.

שמאי עתיקות ידע שחפץ עתיק לא תמיד יהיה בעל ערך. זאת כיוון שהגיל אינו הפרמטר היחיד שמשפיע על ערכו. יש לשקלל מגוון פרמטרים: ארץ מוצא, התאמת הסגנון לתקופה, מצבו פיסי, איכות העבודה, נדירות, ייחוס (פרובננס) ועוד.
חשוב להימנע מטעות נפוצה: שמאי עתיקות אינו שמאי ארכיאולוגיה

ארכאולוגיה היא תחום מורכב בפני עצמו.

על פי חוק הארכיאולוגיה הישראלי, פריט ארכיאולוגי יוגדר ככזה רק אם נוצר לפני 1700 שנה ויותר.

ההגדרה בחוק קצת נוקשה אך שמאי עתיקות יתייחס לארכיאולוגיה באופן גמיש יותר.
שמאי עתיקות בעל מומחיות מיוחדת יוכל להעריך פריטים מימי הביניים מהמאות ה 15-16 ואף קודם לכן, למרות שעל פי ההגדרה ייחשבו לפריטי ארכיאולוגיה.

חוק הארכאולוגיה בארץ מונע מאנשים פרטיים להחזיק בביתם פריטים ארכיאולוגיים  ולכן אם יש ברשותכם פריט ארכיאולוגי יש לדאוג לאישורים מתאימים להחזקתו.

שמאי עתיקות מטפל בחפצים ממספר תקופות:

1. התקופה העתיקה- רנסנס עד המאה ה-18 .
2. מהתקופה הרומנטית ועד סוף המאה ה-19 מאות 18/19.
3. ארט נובו וארט דקו – 1880-1930.
4. וינטג'- 1940-1960.

אם ברשותך חפץ עתיק, מאחת התקופות הנ"ל שאינו חפץ ארכיאולוגי נשמח לעמוד לשרותך. לתאום בדיקת מעבדה או הערכת שווי בביתך מלאו את הפרטים כאן

או חייגו 03-6252424

הפוסט שמאי עתיקות הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.

איך זה עובד ומה כדאי לדע

לפני שמוכרים או קונים

פריט בבית מכירות?

למי שלא מנוסה בקנייה ומכירה בבתי מכירות המהלך ניראה כמו סינית ולכן החלטנו להציג את אופן ההתנהלות בדרך בהירה וקלה.

במכירה פומבית ישנם שלושה סוגי ערכים עבור יצירה שעומדת למכירה:

1. ריזרב :

מחיר בו היצירה לא תימכר, זהו ערך סודי עליו מחליטים בית המכירות ובעל היצירה תוך משא ומתן והוא שווה או נמוך מההערכה הנמוכה של הפריט בקטלוג. ערך זה לא נחשף לציבור.

2. הערכה נמוכה-הערכה גבוהה: 

מייצגת את טווח המחירים הצפוי על פי חוות דעתו המלומדת של בית המכירות. כלומר, מהו הטווח שהוא צופה שהיצירה תמכר.

3. מחיר פטיש: 

במהלך המכירה הפומבית ישנו מגוון רחב של דרכים עבור קונים לתת הצעה עבור פריט במכירה כגון: נוכחות פיסית במכירה והרמת שלט עם הצעה, 

לשלוח הצעה מראש באתר ולא לנכוח במכירה עצמה,

 להציע הצעות טלפונית או אינטרנטית.

במהלך המכירה הכרוז מתחיל ממחיר נמוך ממחיר המינימום ומתחיל לעלות בהתאם להצעות הקהל, כאשר עולים על מחיר הריזרב ניתן להגיע למכירה אך אם למשל יש הצעה מוקדמת הכרוז ממשיך לעלות במחיר בהתאם להצעות הכי גבוהה שיש אצלו וכאשר עבר את ההצעה המוקדמת הוא מכה בפטיש ואומר : 

מכה ראשונה האם יש הצעה נוספת אני סוגר בX $  

מכה שניה האם יש הצעה נוספת אני סוגר בX $  

מכה שלישית נמכר ובזאת נסגר מחיר הפטיש.  

שעולה בהתאם להצעות, בכל פעם

עמלת הקונה:

על המוכר להוסיף  כ20% ממחיר זה כעמלה לבית המכירות (אחוז העמלה משתנה בין בתי מכירות בטווח של כ15-30 אחוז)  על סכום זה מתווסף מע"מ

כלומר, אם העמלה ששילמתי על הקניי היא 100ש”ח אני אשלם לבית המכירות 117ש”ח 

במקרה של  יצירה הגיעה לארץ מחו"ל המע"מ יחול לא רק על העמלה של בית המכירות אלא על ערכו המלא של הפריט.

עמלת המוכר:

המוכר יקבל סכום השווה למחיר הפטיש פחות עמלות ומע"מ על העמלה כלומר אם העמלה10% יקוזזו ממחיר הפטיש 11.7% כלומר המוכר יקבל 88.3% ממחיר הפטיש.

העמלה של המוכר אינה קבועה היא נתונה למשא ומתן-עמלת לעומת העמלה של הקונה שנשארת תמיד קבועה. בית המכירות נותן לעצמו את הזכות להקל על המוכרים כדי לוודא שיגיעו אליו פריטים שמעריך כי ישתלם לו להשקיע במכירתם.

מכירה פומבית היא אירוע היוצר תחרות ולכן המחיר שיקבע ליצירה במכירה נתון לפרמטרים רבים שמשתנים על פי המשתתפים, בית המכירות, מצב שוק ההון, פוליטיקה, מזג אוויר, תקשורת אינטרנט ופעמים רבות גם יחסי ציבור

 קונה המעוניין ביצירה יעשה בתבונה אם יבדוק מה היו התוצאות של יצירות דומות של האמן בעת האחרונה ועל בסיס זה יקבע עד כמה לעלות בהצעותיו.

אם יצירה מצאה חן בעיניך משתלם לחרוג מעט מעבר לסכום משוער זה.

כאשר נרצה למכור יצירה חשוב לבדוק בכמה נמכרו יצירות בתקופה האחרונה, זה יעזור לנו להגיע למשא ומתן עם בית המכירות מוכנים יותר כאשר יש לנו ידע כיוון כללי של מחיר היצירה שברשותנו.

אם אינך בטוח תמיד אפשר להעלות תמונה של היצירה לקבוצת הפייסבוק שלנו : כמה זה שווה? גמולב ונעזור לך לקבל סדר גודל של מחיר ריאלי ליצירה.

הפוסט מכירה פומבית – איך זה עובד? הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.

ההיסטוריה של העם היהודי מספרת את הסיפור . יהודים במהלך כל הדורות, גורשו, נרצחו, נשדדו והטילו עליהם איסורים מאיסורים שונים. רק במחצית השניה של המאה ה-20 ובמיוחד בעקבות התעשרותה של יהדות ארה"ב, גבר הביקוש לחפצים יהודיים.
יהודים היו תמיד אספני אמנות ועתיקות, אולי משום שראו בחפצי ערך אופן להעביר כמות גדולה של כסף בעת צורך מבלי שאדם מהישוב יחשוד בסיבה. אין ספק , שבמהלך הזמן,  הדביק הביקוש את ההיצע ועבר אותו, הביקוש גדל כל כך שכבר בשנות ה-60 החלו ל"גייר" חפצים. השיטה הפשוטה ביותר הייתה, כלים לסוכר למשל, מהם יש רבים , מפולין גרמניה , רוסיה אוסטרו-הונגריה מסוף המאה ה-18 ואילך.  כלי כזה יכול לשמש ככלי לאתרוג לסוכות , מה שמגדיר אותו כפריט יהודי. אפשרות אחרת היא תוספת של כתובת- גביע יין מכסף , יכול למשל להפוך לגביע יהודי להבדלה , לפסח או לשימושים נוספים. זוג פמוטים יכולים להיות בקלות פמוטי שבת. מאג לבירה מהמאה ה-18 הפך לקופת צדקה. מכאן, אגב, באה העובדה שסמל מגן דוד מופיע על מאגים מבוואריה, שכן  מגן הדוד סימל מקום בו מוכרים בירה ולא היתה לו כל זיקה ליהדות.

באותו הזמן החלו להופיע גם זיופים מהסוג שאנו קוראים להם  "חתונות".  הכוונה לכלי שרגלו אוטנטית מאה ה-18 וראשו יהודי אבל חדש ומחודש, כך "חיתנו" מין שאינו במינו ויצרו כלים שונים ומשונים.
יצחק איינהורן, מאספני היודאיקה הגדולים, נהג לומר כי הזייפנים משנים את ההיסטוריה היהודית!!!!!!! ובצדק.  מקצת הכלים מוצאים את דרכם למוזיאון, הופכים לנכס צאן ברזל ונחשבים אותנטיים. די מהר מתגלים כלים דומים ולמביט באוספי המוזיאון נדמה כי במאה ה-18 הייתה הקהילה היהודית עשירה ורוויה בכלי כסף ולא כך היה.
רפי בראון, שהיה אוצר יודאיקה ורסטוראטור, מספר על כריכת כסף של ספר יהודי מהמאה ה -17 מאיטליה שהובאה אליו לרסטורציה כאשר עבד במוזיאון ישראל. הכריכה הייתה חסרה בצדה האחד והוא נאלץ לשחזר אותה על פי הטבעה של הכסף בעור (מתחת לכריכת הכסף הייתה כריכת עור) על פי הדגם ותוך שמירה קפדנית של הסיגנון. הוא שיחזר את הכריכה, חתם גושפנקא שלו אשר אותה הוא פירסם ואף נמצאת  ברשומות המוזיאון. חוקרת שכתבה עבודה על הכריכה ונתקלה בגושפנקא, החליטה כי מדובר באמן מצפון איטליה, או  אולי מגרמניה, שפעל במאה ה-17 וכו'.
אני יכול אישית להעיד כי רפי בראון לא פעל במאה ה-17.

אנו עומדים כאן לרשותכם לכל שאלה או התלבטות. אנו מזמינים אתכם ליצור עמנו קשר בטלפון 072-2575216 או בדוא"ל info@gemolab.co.il

הפוסט אספנות יודאיקה וכיצד מגיירים כלים הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.

סיפורם של האספנים

פרח היתה בת לזוג ניצולי שואה שעלו לארץ לאחר ששרדו את השואה, לא הצליחו להתאקלם במדינה המזרח תיכונית והיגרו ל…גרמניה. היא הכירה את גבריאל, שעסק במסחר במתכות, כאשר היא עצמה התמחתה במסחר בזהב. כאשר פגשתי את גבריאל בארץ, הוא עסק בעיקר במסחר באבץ.

למרות שהתגוררו בוונקובר בקנדה, הרבו בני הזוג להגיע לישראל. אמנות ישראלית ובכלל אמנות מהמזרח הקרוב, שבתה את ליבם. במהלך הזמן בנו לעצמם אוסף אמנות ישראלית מרשים ומי אם לא גלריה נחשון היתה שם כדי לספק את תאבונם של אספנים עם כיסים עמוקים.

במהלך שנות השבעים לא היו הרבה גלריות "רציניות" בתל אביב וכך הצליח בעל הגלריה לשכנע את הזוג לרכוש ממיטב אמני ישראל כגון; קדישמן, אמני דלות החומר, אמני אופקים חדשים ועוד מגוון רחב של אמנות ישראלית טובה ואיכותית.

בשל הקשר לגרמניה גלרית נחשון מצאה עבורם יצירות של האמן היהודי הנודע אורי לסר. בני הזוג התאהבו בשטיחים בעבודת יד ומצאו ספק לפריטים נדירים ואיכותיים בדמות מיראחור, סוחר פרסי ממולח שהיגר לקנדה, מדינה מסבירת פנים, כאשר הלחץ של האיסלם הפונדמנטליסטי הפך בלתי נסבל לעסקים בטהרן.

פגישתי עם הזוג

פגשתי את בני הזוג אשר חיפשו מומחה לאמנות ושטיחים לאחר נזק שנגרם ליצירות שלהם. כך התגלגל סיפורנו: באחד מסופי השבוע התבקע צינור מים הגובל בחלקת ביתם, אשר שייך לעיריית וונקובר. התבקעות הצינור גרמה למים לחדור למרתף ביתם של הזוג . ביתם הוא בית מידות בעל 4 קומות וחלקת אדמה מסביבו.  הזוג הבחין בדליפה רק לאחר כ 24 שעות ואז הוזעקה חברת הביטוח, אשר שלחה צוות מיומן למקרים כאלו. "אתם תצטרכו לעזוב את הבית ל 48 שעות לפחות" נמסר להם. " אנחנו יכולים לעבור ליחידה המשנית?" שאלו. באותו מתחם בנו בני הזוג דירת אירוח ולשם עברו. הם הביטו בעיניים משתוממות כיצד ביתם נאטם כאילו היה תחת מתקפת גזים למרתף הבית הוכנסו תנורי חימום ויחידות בלוארים גדולי מימדים . "לא כדאי לאתר את מקור חדירת המים? " שאל גבריאל, הוא לא ממש זכה לקבל תשובה והעבודה נמשכה.

לאחר 48 שעות כבר הבינו בני הזוג שה "טיפול" המקצועי יביא יותר נזק מתועלת ושההישג היחיד שהושג היה שהבית יכל לשמש כולו כסאונה רטובה. לאחר עוד כ 48 שעות של וויכוחים ניאותו אנשי המקצוע להסיר את האטימה ולכבות את התנורים, לנסות לאתר את מקור הדליפה ולאחר התערבות העירייה אף לחסום אותה.

כאן המקום לספר כי בני הזוג בנוסף לכל הם אניני טעם וכול המסעדות שהם פוקדים חדשות לבקרים מודעות לכך שלא יעלה על הדעת להציע להם יין כיוון שגבריאל לוקח עמו לכול סעודה בקבוק יין איכותי ואף משלם ביד רחבה דמי פיקוק למלצרים אבל היות ולמסעדנים קשה להתמודד עם איכות היינות אותם הוא נוהג לשתות הם מקבלים זאת בהבנה. שוד ושבר , אוסף 3000 בקבוקי היין הנדירים שאסף גבריאל-  הפך לחומץ איכותי (או היה בכיוון להפוך לכזה).

כמובן שיצירות האמנות שהיו פזורות בבית נפגעו,  מי יותר ומי פחות  וגם לשטיחים בעבודת יד נגרמו נזקים. על רקע זה הגעתי לקנדה על מנת לתת חוות דעת מלומדת למשרד עורכי הדין ששכרו.

המלצתי שייטב אם יזמינו רסטוראטור מומחה וכך היה. הרסטורטור הוזמן מאחד המוזיאונים המובילים. לצורך חוות הדעת שהיתי שבוע בוונקובר וזכיתי לאירוח מלכותי. לאחר שבוע השלמתי את עבודת השטח.

להפתעתי גיליתי שאחת מהיצירות שהיו מיוחסות לאמן אורי לסר הייתה מזויפת! "פרח, ראי אני ממליץ לך לא לתבוע בגין היצירה הזו" אמרתי ."מדוע?" הייתה התשובה "לא נראה לי שהיא מקורית" השבתי. "מה ?! לא יתכן…" "פרח אני משוכנע אבל בכדי להיות בטוח אשלח צילום לד"ר סיביל גרוס, שכותבת את הקטלוג של האמן ונחשבת לברת סמכא עולמית ליצירות האמן" עניתי, "כן, תעשה זאת. אם צריך אני אשלם שגם היא תבוא ותצטרף לכוחותינו. את היצירה רכשנו בשנות השמונים מבעליה של גלריה נחשון.  האיש אמנם נפטר בינתיים אבל בתו ממשיכה. אשוחח עמה ואודיעך דבר".

שלחתי את צילום היצירה לד"ר גרוס ושוחחתי עמה בטלפון לאחר מכן "סיבילה, שלחתי לך צילום של יצירה שנטען כי היא של האמן אורי לסר מה דעתך" שאלתי, "זהו זיוף בוטה" הייתה התשובה, סיבילה הצרה נטען כי נרכשה בגלריה ידועה בתל אביב ומחר אולי יהיו לי אסמכתאות" עניתי " לי אין ספק אבל אשמח לבחון זאת מחדש" הייתה התשובה.

למחרת שוחחתי עם פרח, "פרח אם יש בידיך אסמכתאות זה אולי יעזור …" הודעתי בעדינות, "ממש הרגע קיבלתי תצהיר מבתו של המוכר ז"ל שמצהירה שהיצירה נרכשה ממוזיאון עין חרוד אשר קיבל יצירות של אורי לסר, מגלריה קסירר בגרמניה שייצגה את אורי לסר וכי אביה בחיים, בחיים לא היה מוכר יצירה של אורי לסר שאינה כשרה למהדרין…" מצויד בנתונים הללו פניתי שוב לד"ר גרוס  "סיבילה יש חדש אמרתי ושלחתי לה את המסמכים…" "אני אבדוק , תודה " הייתה התשובה.

מחרת התקשרה אלי ד"ר גרוס "בדקתי את כל המסמכים שיש בעיזבון ומתייחסים ליצירות שניתנו לעין חרוד . אין זכר למשהו דומה. בדקתי את הרישומים של קסירר והמידע שגוי בלשון המעטה, האם אתה מצפה ממני שאני אאשר זיוף כל כך בוטה עם דיסאינפורמציה מהסוג הזה?"  "חלילה סבילה אני בסך הכול טרנסמיטור את דעתי השלילית הבעתי כבר כאשר ראיתי את היצירה. אגב, יש להם יצירות אחרות של אורי אותנטיות ללא ספק" . האמת שכבר לא ידעתי כיצד לבשר את הבשורה התחלתי להבין שפרח אינה טיפוס שמסוגל לקבל לא כתשובה וכאשר ניצב קיר לפניה היא תדאג לשבור אותו. לכן לא רציתי לשבור את הכלים שהרי היצירה הזו היא אחת משלושים ומלכתחילה לא המשמעותית בניהם. לכן בשיחתי האחרונה טרם נסיעתי הסברתי לפרח "ראי גם אם ד"ר גרוס טועה הספק יועלה בוודאות על ידי הצד השני (חברת הביטוח) שתדאג לשכור מומחים , בבית המשפט זה הכול עניין של התרשמות .היצירה הזו מחלישה את הטיעון שלך. ותרי על התביעה בגינה". כך אמנם היה.

לפני שנים אמר לי בעל גלריה מהוותיקים בתל אביב , יהודי יקר וידען, דע לך שהדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות זה לספר ללקוח שהיצירה שלו מזויפת, אתה תגמור כאילו אתה בעצמך זייפת אותה. בטיסה ארצה נזכרתי באמירה ולצערי נאלצתי להודות שהוא צודק.

הפוסט לעולם אל תגלה לאספן שהאוסף שלו מזוייף הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.

מתי חפץ הופך לפריט אספני

חדשות לבקרים מספרים לנו על כל מיני גרוטאות ששמרנו בבוידעם שהפכו נדירות ואספנים מוכנים לשלם תמורתם סכומי ענק. באילו מקרים, אם כן, הופך חפץ לפריט אספני?
קיימים מספר תנאים ראשוניים אשר הופכים חפצים לפריטי אספנות. לא בהכרח משקפים את מלוא רוחב היריעה אבל מכסים את מרבית התחומים:

1. הפריט צריך להחשב איכותי במועד יצורו.
2. הפריט צריך לשקף את התקופה בה נוצר ולא סגנון של תקופה קודמת.
3. פריטים נדירים בזמנם יהפכו בקלות רבה יותר לפריטי אספנות. אבל פריטים נדירים מידי אינם סחירים ולכן הביקוש עבורם מצומצם מאוד.
4. פריטים אשר יוצרו בתקופה שהייתה והסתיימה, למשל: תקופה הנקראת ארט נובו:
   התקופה החלה בשנות השבעים של המאה ה-19 והסתיימה בעשור הראשון של המאה ה-20. התקופה התאפיינה בקישוטיות רבת קווים מעוגלים ובאיכות "צמחית". הסגנון מאוד אסימטרי תוך שילוב של אלמנטים "נשיים". סגנון הארט דקו שהמשיך אותה, שונה באופן מובהק. הוא יותר גיאומטרי, דגש על צורות וסימטריה.
   שטיחים קווקאזים ממחצית המאה ה-19 ועד עלייתו של סטלין. עליתו לשילטון שינתה לחלוטין את דפוסי האריגה והעיצוב בשנות ה-20 של המאה ה-20.
   תקופת הדאדא באמנות: 1917-1921 לאחר מלחמת העולם הראשונה סגנון שונה ובעל מסרים מחתרתיים.
   בית ספר בצלאל הראשון: 1906-1929 בית הספר נפתח ב1906 ונסגר ב1929.בבצלאל נוצרו פריטי אומנות כמו עבודות כסף, נחושת וכסף, שנהב, שטיחים, עבודות עץ, תבליטי ברונזה ואחרים תוך דגש על יהדות ומזרח, כאשר נפתח בצלאל מחדש ננטש הסגנון ה"מיושן" חלק גדול מעבודות האומנות לא נעשו עוד תחת האכסניה של בצלאל אלא התפזרו לבתי מלאכה פרטיים וביה"ס הפך לבית ספר גבוה לאמנות.
   סגנון הפנק: בשנות ה- 70 אשר השפיע על ציור, מוזיקה וירד מהבמה לאחר פרק זמן של עשור.
5. כל פריט אספני הואConversation piece – נושא לשיחה, כלומר סיפור טוב עוזר לפריט שלכאורה לא נראה מושך. למשל פרוכת משמיכה צבאית והגדה מודפסת בסטנסיל באיכות נמוכה אשר שימשו את הלוחמים היהודים בסדר פסח הראשון לאחר השיחרור ב 1945. הפריטים בעלי ערך אספני כי מתלווה להם מכתב מקולונל בראודה שהיה הרב הראשי של הכוחות האמריקאים וכתב את כל הסיפור במכתב לרעייתו, בנוסף לצילום המתעד את האירוע. דוגמא אחרת היא כסא הנדנדה של הנשיא קנדי – שוויו אינו אובייקטיבי אלא נובע מהיחוס שלו.
6. פריט הופך מבוקש כאשר סוג מסויים של אספנים הופכים בעלי מודעות או שהשכבה הזו הופכת בעלת אמצעים, למשל פריטים אוריינטליים. דוגמה טובה הן שטרי כסף אנגלו-פלשתינא מתקופת המנדט ובמיוחד 1927-1945 שהפכו מבוקשים מאוד על ידי אספנים ממוצא סעודי.
7. פריטים בעלי ערך כספי רב, כמו לדוגמא יצירות של פיקאסו, רישומים של מיכאלאנג'לו או של ליאונרדו, הם כמובן בעלי ערך אספני.
8. לעיתים פריטים ביזארים או מקאברים הופכים פריט אספנות. כך למשל גופה של טייס קמיקזה יפני נמכרה במכירה פומבית ב2200$, במחשבה שניה מוזיאונים לארכיאולוגיה מלאים בגופות….

​

אנו עומדים כאן לרשותכם לכל שאלה או התלבטות. אנו מזמינים אתכם ליצור עמנו קשר בטלפון 03-6252424 או בקבוצת הפייסבוק שלנו 'כמה זה שווה?'

הפוסט פריט אספני הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.