הסרטון עוסק בבעיה העיקרית בעולם הפיסול, זיוף פסלים על ידי יציקה מאוחרת. שיטת זיוף זו נקראת פוסטמוס. באמצעות תשומת לב למספר פרטים אותם נלמד בסירטון , כל אחד יוכל לזהות פסל שזויף כך. הזיופים בשוק האמנות כה רבים שאנחנו בצוות גמולב רואים לנגד ענינו את השליחות בהנגשת הידע. כך כל אחד יוכול להמנע מליפול ברשתם של זייפנים. על כן הקמנו את קבוצת הפייסבוק שלנו כמה זה שווה

הפוסט איך תדע האם הפסל מקורי או זיוף? הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.

וולפגנג פישר Wolfgang Fischer ב-1951 ושותפים ביצעו את מה שנחשבת למלאכת הזיוף המוצלחת ביותר במאה ה-20 ובכלל. לפי הודעתו הוא זייף מאות יצירות אמנות לטענתו 300 מתוכן תלויות במוזיאונים ברחבי העולם. בניהן יצירות של  אמנים כמו  Max Ernst, Heinrich Campendonk, Fernand Léger , Kees van Dongen ואחרים.

איך הוא עשה זאת?

שיטת העבודה של הקבוצה הייתה מתוחכמת מאוד. רעיתו של פישר הלן Beltracchi שיתפה עמו פעולה ,  הזוג עשה שימוש בשם משפחתה אשר מרמז על ייחוס אצולה גרמני. הם החזיקו את היצירות המזויפות בבית שהיה שייך למשפחה מזה דורות. כאשר מומחי האמנות מתבקשים לבחון אותנטיות של יצירת אמנות, הבדיקה הראשונה שהם עושים היא: פרובננס או בעברית ייחוס. הם בודקים את ייחוסה של היצירה ? מהו ייחוסה מהם גלגולים שעברה ממועד שבו נוצרה  ועד יום המכירה. לשם כך השם בלטראקי עזר מאוד.

כדי ליצור הוכחה שהיצירות מלוות את המשפחה מזה דורות עשה וולפגנג תרגיל גאוני, הוא צילם את רעייתו לבושה בביגוד, תסרוקות וכובעים מתחילת המאה ה-20  במקומות שונים בבית , את הצילומים בצעו במצלמה שהייתה ברשותם שגם היא יוצרה ב1905 , הם אף רכשו ניירות צילום מהתקופה ביצעו פיתוח של הצילומים שהתאים לפיתוח שאפיין את תחילת המאה ה-20 ופזרו את הצילומים באקראי במקומות שונים ברחבי הבית. המומחים מצאו את הצילומים והשוו אותם ליצירות שכביכול צולמו ברחבי הבית כאשר לכאורה סבתה של הגברת הלן הייתה המצולמת וברקע יצירות התלויות על הקירות.

לאחר שהמומחים השתכנעו לגבי הפרובננס נותרו בדיקות כימיות ושגם אותן הצליח בלטראקי לעבור.  הוא דאג לחקור את שיטות העבודה של כל אמן ואמן ולבצע את הזיוף באופן המתאים לשיטת עבודתו של כל אמן. הוא התאים את העץ והבדים למה שאפיין אות האמן.  למשל מקס ארנסט צייר על בד אותו הניח על גבי משטח עץ והטבעה של הטקסטורה של העץ מופיעה בבדי יצירותיו, בלטראקי דאג לעבוד בשיטה כזו.

מרגע בלטראקי הפך להמקור לגיטימי ומקובל ביידי החוקרים  וקיבל חותמת "כשרות" נוצר יש מאין "אוסף אמנות מדהים שאבד לעולם "  (יצירת הזיופים נמשכה) וכמובן שלא היה עוד צורך לבדוק. כך ניתן לייצר יצירות מבוקשות של האמנים והופיעו גרסאות לא מוכרות של אמנים מפורסמים והחגיגה נמשכה.

אז מה הפיל את הזייפן הדגול?

לאחר שהתגלתה התרמית התברר שמה שהפיל את הזייפנים היה הפיגמנט הלבן .

במאה התשע עשרה הלבן על בסיס עופרת הוחלף בלבן על בסיס אבץ. הסיבה לכך הייתה שהעופרת הרעילה פגעה בבריאות של אמנים רבים (יש טוענים שזו הייתה סיבת המוות של רבים וטובים). הבעיה עם הלבן על בסיס אבץ הייתה שהצבע מצהיב עם השנים והופך עכור , משום כך בשנות השלושים נכנס לשוק צבע לבן חדש על בסיס טיטניום אוקסיד שהחליף את האבץ. בלטראקי רכש לבן על בסיס אבץ בהולנד אצל ספק , מה שהוא לא ידע הייתה העובדה שבלבן שהוא רכש היו שרידים של טיטניום אוקסיד (שאפיין את הצבעים החדשים) ולכן התגלתה התרמית בבדיקה די פשוטה.

בלטראקי נשפט במשפט בזק שנמשך 40 יום וקיבל 6 שנים בכלא רעייתו 4 שנים. לאחר שיצא מהכלא הוא התמודד עם תביעות בגובה 30 מיליון יורו של נפגעי זיופיו. יש טוענים שפגיעתו אף גבוהה פי עשר בגלל שרבים לא היו מוכנים להתוודות שנפלו בתרמית של בלטראקי.

נכתב ע"י יורם ברייר המנהל המקצועי של חברת גמולב

למידע נוסף מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק  כמה זה שווה? להערכה מקצועית ולנושאים נוספים ניתן למלא את הפרטים כאן

הפוסט אמנות הזיוף או האמן הזייפן הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.

חשיבותו של בוריס שץ

בוריס שץ היה אמן חשוב עוד בטרם הגיע לארץ ישראל להקים את  "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות" שפעל עד 1929 ונפתח כבצלאל החדש ב1935.  ליצירותיו השפעה מרכזית על ההיסטוריה של האמנות בישראל והוא המייסד והמקים של המיזם שהפך לאקדמיה החשובה ביותר בישראל בעלת שם בעולם כולו.

גרעין אוספיו של מוזיאון ישראל הינו פרי עמלו של שץ 

בין שאר פעולותיו בוריס שץ הקים את מה שנקרא 'בית הנכות הלאומי בצלאל' שהיה מוזיאון לכול דבר, בניהולו של מרדכי נרקיס, לאחר מותו של שץ הוריש מאוספיו ל'בית הנכות'. כאשר הוקם מוזיאון ישראל ב1965 עברה אליו תכולתו של 'בית הנכות בצלאל' ושימשה כגרעין לאוספיו, עד עצם היום הזה החלק האתנוגרפי במוזיאון נקרא בצלאל על שמו, למרות זאת הנצחתו של בוריס שץ כאמן נדחקת לשוליים. הוא מוזכר בעיקר בקונטקס של בצלאל, יצירה אחת שלו (דיוקן עצמי) תלויה במוזיאון.

הפער בין החשיבות ההיסטורית לביקוש ולמחיר

מחיר יצירותיו הנוכחי אינו משקף את איכותו וחשיבותו ההיסטורית ובנוסף יצירות מעטות שלו מוצגות במוזיאונים בארץ. הוא נותר עם ציורים בודדים שמוצגים על אף היותו פסל בעיקר שנות יצירתו. בוריס שץ צייר יחסית מעט ציורים ומרביתם נעשו בשלהי שנות העשרים כאשר נבצר ממנו להמשיך לפסל מסיבות בריאותיות אך פסליו לא קיבלו ייצוג ראוי. ניראה כי מוזיאונים ואספנים נמנעים מלהציג את פסליו ותבליטיו של פסל עטור פרסים ורב השפעה על אף איכות יצירות אלה.

אספנים רבים התעניינו בתקופה זו

נושא אספנות של פריטי בצלאל הוא מזה זמן תחום של אספנים משוגעים לדבר, ההיסטוריה של בצלאל הופכת את הפריטים והיצירות לפריטי אספנות מהטעמים הבאים:

1. זו תקופה שהחלה בתאריך מסוים והיוותה מהפכה. המוצרים היו שונים ממה שנוצר לפני בצלאל.

2. זו תקופה שהסתיימה ביום סגירת בצלאל הישן , בצלאל החדש באג'נדה שלו הכריז שהוא מתנתק מבצלאל הישן ולכן בעצם התקופה תמה ונשארה כמות מוגבלת של חפצים.

3. אופי הפריטים  נשמר ביחודיותו, למרות שהיו במהלך השנים 1906-1929 שינויים שביטאו השפעות ולחצים שונים.  אופי הפריטים המיוחד ברוחו של שץ הוא שילוב ייחודי של מוטיבים יהודיים עם רוח מזרחית– אוריינטליסטית שהתבטאה בכל תחום בו עסקו בבצלאל.

מה גרם לחשש מפסליו ויצירותיו של שץ?

ההשפעה של בצלאל על האמנות השימושית מחד והיות ורבים מבוגרי בצלאל המשיכו להתפרנס ממוצרים מסוג זה, הביאה לתקופה שבה יוצרו פריטים דומים לפריטי האספנות האלה וקשה לעיתים להבדיל בין פריטים חדשים לפריטי המקום מהתקופה. די מהר הצטרפו לחגיגה הזייפנים. במיוחד זויפו תבליטי הברונזה שיוצרו על פי תבליטיו של בוריס שץ. טכניקת יציקת הברונזה מהווה כר נרחב ליצרני הזיופים מכיוון שקל יחסית ליצור העתק כמעט זהה מפסל ברונזה קיים. מסיבות אלו ואחרות מוזיאונים ואספנים או רוכשים חוששים להיכנס לתחום בימינו, עובדה שהביאה להפסד הצורם בייצוג יצירותיו של בוריס שץ.

האפשרות לשינוי נמצאת בידינו

ישנן שיטות לזהות זיוף של פסלים על פי גודל ומשקל ועל כן נקווה שבעתיד נוכל לראות גם פסלים ותבליטים חשובים של בוריס שץ במוזיאונים ובאוספים חשובים. כמו למשל פסל זה : הנביא באסורים, שנחשב לפסל הכי ציוני של בוריס שץ שעוסק במעבר מחורבן לחזרה לישראל, פסל זה נעשה בהשפעתו של הרצל.

מאמר זה נכתב ע"י יורם ברייר, מנהל המקצועי של חברת גמולב שמאות שמסייע בין היתר בבדיקות אותנטיות של מגוון יצירות.

הפוסט מדוע אספנים ומוזיאונים חוששים להציג אמן כה משפיע ומרכזי? הופיע לראשונה ב-גמולב שמאות כללית.